Bible

 

Yeremiyah 48

Studie

   

1 למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃

2 אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃

3 קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃

4 נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה׃

5 כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו׃

6 נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃

7 כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד׃

8 ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃

9 תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃

10 ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃

11 שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃

12 לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃

13 ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃

14 איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה׃

15 שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך יהוה צבאות שמו׃

16 קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃

17 נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה׃

18 רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃

19 אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה׃

20 הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב׃

21 ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת׃

22 ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים׃

23 ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון׃

24 ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃

25 נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃

26 השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא׃

27 ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד׃

28 עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת׃

29 שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃

30 אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו׃

31 על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה׃

32 מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל׃

33 ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד׃

34 מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו׃

35 והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃

36 על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו׃

37 כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק׃

38 על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם יהוה׃

39 איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו׃

40 כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב׃

41 נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃

42 ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל׃

43 פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם יהוה׃

44 הניס מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה׃

45 בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃

46 אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃

47 ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Apocalypse Revealed # 204

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 962  
  

204. "'So then, because you are lukewarm, and neither cold nor hot, it shall come to pass that I vomit you out of My mouth.'" (3:16) This symbolizes their profanation and consequent separation from the Lord.

To be vomited out of My mouth means, symbolically, to be separated from the Lord, and to be separated from the Lord is consequently to be in neither heaven nor hell, but in a place apart, bereft of human life, surrounded by nothing but hallucinations. The reason is that they have mixed truths with falsities, and goods with evils, thus holy things with profane ones, to the point that these cannot be separated in them. And because a person cannot be prepared then to be in either heaven or hell, every bit of his rational life is eradicated, with only the lowest capacities of his life remaining, and when these have been separated from his life's interior capacities, they are nothing but hallucinations.

For more on the state and lot of such people, see Angelic Wisdom Regarding Divine Providence, nos. 226-228 231, which should suffice to give a concept of them.

They are said to be vomited out because after death everyone comes first into the world of spirits, which is midway between heaven and hell, and is there prepared; and this world corresponds to the stomach, in which everything ingested is prepared, either to become blood and flesh or to become excrement and urine. The first have a correspondence with heaven, the latter with hell. But whatever is vomited out of the stomach is matter not separated, but mixed together.

Because of this correspondence we find vomiting out and vomit mentioned in the following passages:

(Drink and make drunk) that your uncircumcised foreskin may be exposed. The cup... of Jehovah will come around to you, so that a disgraceful vomit is upon your glory. (Habakkuk 2:15-16)

Make (Moab) drunk..., that (he) may applaud in his vomit... (Jeremiah 48:26)

...all tables are full of vomit thrown up... To whom will he teach knowledge? (Isaiah 28:8-9)

So, too, elsewhere, as in Jeremiah 25:27, Leviticus 18:24-25, 28.

The reason lukewarm water induces vomiting is owing also to the correspondence.

  
/ 962  
  

Many thanks to the General Church of the New Jerusalem, and to Rev. N.B. Rogers, translator, for the permission to use this translation.