Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Bereshit 42

Studie

   

1 וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו׃

2 ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות׃

3 וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים׃

4 ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון׃

5 ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען׃

6 ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה׃

7 וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל׃

8 ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו׃

9 ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם׃

10 ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל׃

11 כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים׃

12 ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות׃

13 ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו׃

14 ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם׃

15 בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה׃

16 שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם׃

17 ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים׃

18 ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא׃

19 אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם׃

20 ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן׃

21 ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת׃

22 ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש׃

23 והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם׃

24 ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם׃

25 ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן׃

26 וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם׃

27 ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו׃

28 ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו׃

29 ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר׃

30 דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ׃

31 ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים׃

32 שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען׃

33 ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו׃

34 והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו׃

35 ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו׃

36 ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה׃

37 ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך׃

38 ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 5405

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

5405. And he said, Behold I have heard that there is produce in Egypt. That this signifies that truths can be procured by means of memory-knowledges, may be seen from what was unfolded just above (n. 5402), where it was shown that by there being “produce in Egypt” is signified a disposition to procure truths by means of memory-knowledges, which are “Egypt,” and also what is meant by the memory-knowledges, which are “Egypt.” “Produce” is here expressed in the original language by a word that means “breaking,” and by a similar word are also meant “buying” and “selling” where it is said that Jacob’s sons “bought” it in Egypt, and that Joseph “sold” it there. The reason of this is that in the Ancient Church bread was broken when it was given to another, and by this was signified to communicate good from one’s own, and [at the same time] to appropriate it from one’s own, thus to make love mutual. For when bread is broken and given to another it is communicated from one’s own; or when bread is broken among several, then the one piece of bread becomes a mutual possession, and consequently there is conjunction through charity. From this it is plain that the breaking of bread was significative of mutual love.

[2] As this rite was accepted and customary in the Ancient Church, therefore the “breaking” itself meant produce that was made common. (That “bread” is the good of love may be seen above, n. 276, 680, 1798, 2165, 2177, 3464, 3478, 3735, 3813, 4211, 4217, 4735, 4976) It was for this reason that the Lord brake the bread when He gave it, as in Matthew:

Jesus took the five loaves, and the two fishes, and looking up to heaven, He blessed and brake and gave the bread to the disciples (Matthew 14:19; Mark 6:41; Luke 9:16).

In the same:

Jesus took the seven loaves and the fishes; and He gave thanks and brake, and gave to His disciples, and the disciples to the multitude (Matthew 15:36; Mark 8:6).

Again:

Jesus took bread, and blessed, and brake it, and He gave to the disciples, and said, Take, eat; this is My body (Matthew 26:26; Mark 14:22; Luke 22:19).

In Luke:

It came to pass when the Lord was reclining with them, He took the bread, and blessed it and brake and gave to them. And their eyes were opened, and they knew Him. And the disciples told how the Lord was known of them in the breaking of the bread (Luke 24:30-31, 35).

In Isaiah:

This is the fast that I choose, to break thy bread to the hungry (Isaiah 58:6-7).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org