Bible

 

עמוס 7

Studie

   

1 כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה לקש אחר גזי המלך׃

2 והיה אם כלה לאכול את עשב הארץ ואמר אדני יהוה סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃

3 נחם יהוה על זאת לא תהיה אמר יהוה׃

4 כה הראני אדני יהוה והנה קרא לרב באש אדני יהוה ותאכל את תהום רבה ואכלה את החלק׃

5 ואמר אדני יהוה חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃

6 נחם יהוה על זאת גם היא לא תהיה אמר אדני יהוה׃

7 כה הראני והנה אדני נצב על חומת אנך ובידו אנך׃

8 ויאמר יהוה אלי מה אתה ראה עמוס ואמר אנך ויאמר אדני הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו׃

9 ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על בית ירבעם בחרב׃

10 וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו׃

11 כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃

12 ויאמר אמציה אל עמוס חזה לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכל שם לחם ושם תנבא׃

13 ובית אל לא תוסיף עוד להנבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא׃

14 ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים׃

15 ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל עמי ישראל׃

16 ועתה שמע דבר יהוה אתה אמר לא תנבא על ישראל ולא תטיף על בית ישחק׃

17 לכן כה אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃

   

Bible

 

Melachim B 15

Studie

   

1 בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן אמציה מלך יהודה׃

2 בן שש עשרה שנה היה במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו יכליהו מירושלם׃

3 ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר עשה אמציהו אביו׃

4 רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות׃

5 וינגע יהוה את המלך ויהי מצרע עד יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שפט את עם הארץ׃

6 ויתר דברי עזריהו וכל אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה׃

7 וישכב עזריה עם אבתיו ויקברו אתו עם אבתיו בעיר דוד וימלך יותם בנו תחתיו׃

8 בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן ירבעם על ישראל בשמרון ששה חדשים׃

9 ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשו אבתיו לא סר מחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל׃

10 ויקשר עליו שלם בן יבש ויכהו קבל עם וימיתהו וימלך תחתיו׃

11 ויתר דברי זכריה הנם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל׃

12 הוא דבר יהוה אשר דבר אל יהוא לאמר בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל ויהי כן׃

13 שלום בן יביש מלך בשנת שלשים ותשע שנה לעזיה מלך יהודה וימלך ירח ימים בשמרון׃

14 ויעל מנחם בן גדי מתרצה ויבא שמרון ויך את שלום בן יביש בשמרון וימיתהו וימלך תחתיו׃

15 ויתר דברי שלום וקשרו אשר קשר הנם כתבים על ספר דברי הימים למלכי ישראל׃

16 אז יכה מנחם את תפסח ואת כל אשר בה ואת גבוליה מתרצה כי לא פתח ויך את כל ההרותיה בקע׃

17 בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בשמרון׃

18 ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מעל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל כל ימיו׃

19 בא פול מלך אשור על הארץ ויתן מנחם לפול אלף ככר כסף להיות ידיו אתו להחזיק הממלכה בידו׃

20 ויצא מנחם את הכסף על ישראל על כל גבורי החיל לתת למלך אשור חמשים שקלים כסף לאיש אחד וישב מלך אשור ולא עמד שם בארץ׃

21 ויתר דברי מנחם וכל אשר עשה הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל׃

22 וישכב מנחם עם אבתיו וימלך פקחיה בנו תחתיו׃

23 בשנת חמשים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקחיה בן מנחם על ישראל בשמרון שנתים׃

24 ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל׃

25 ויקשר עליו פקח בן רמליהו שלישו ויכהו בשמרון בארמון בית מלך את ארגב ואת האריה ועמו חמשים איש מבני גלעדים וימיתהו וימלך תחתיו׃

26 ויתר דברי פקחיה וכל אשר עשה הנם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל׃

27 בשנת חמשים ושתים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקח בן רמליהו על ישראל בשמרון עשרים שנה׃

28 ויעש הרע בעיני יהוה לא סר מן חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל׃

29 בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה׃

30 ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו וימלך תחתיו בשנת עשרים ליותם בן עזיה׃

31 ויתר דברי פקח וכל אשר עשה הנם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל׃

32 בשנת שתים לפקח בן רמליהו מלך ישראל מלך יותם בן עזיהו מלך יהודה׃

33 בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושא בת צדוק׃

34 ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר עשה עזיהו אביו עשה׃

35 רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות הוא בנה את שער בית יהוה העליון׃

36 ויתר דברי יותם אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה׃

37 בימים ההם החל יהוה להשליח ביהודה רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו׃

38 וישכב יותם עם אבתיו ויקבר עם אבתיו בעיר דוד אביו וימלך אחז בנו תחתיו׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Apocalypse Explained # 796

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 1232  
  

796. And there was given unto him authority to work forty-two months, signifies its destruction even until nothing of truth and good remained. This is evident from the signification of "authority to work," as being the act of destroying goods and truths; for "a mouth speaking great things and blasphemies," mentioned just above, signifies doctrine, and instruction, preaching, and reasoning therefrom, utterly destroying the goods of the Word and its truths; so the act of destroying these is signified by "there was given unto him authority to work." The above is evident also from the signification of "forty-two months," as being complete vastation and consummation (See above, n. 633), thus destruction, until nothing of truth and good remains. "Forty-two" has also the same signification in 2 Kings 2:24, where it is told how forty-two boys were torn in pieces by two bears (See above, n. 781).

[2] This and the following verse treat of the destruction of the church, which is altogether destroyed as its truths are turned into falsities and its goods into evils. That the doctrine of faith separated from the life does this can be seen from the fact that the doctrine of faith is the doctrine of the church, and the doctrine of life, which is called moral theology, is an outside doctrine, that is, serviceable to the church at its pleasure, but is regarded as having nothing of salvation in it because it has nothing of faith in it; yet faith when separated from life is not alive, and what is not alive, but is dead, can save no one.

[3] It is supposed that man from the doctrine of faith separate is able to believe that there is a God, that there is a heaven and a hell, that there is a life after death, that the Word is Divine, and therefore that what the Word contains is to be believed. These things man can indeed know and can think, and can even in some degree understand from the light of reason, and yet he cannot have such a faith in them as will remain long after death; for the faith that is of the life remains, but not faith separated from the life; and everyone has life to the extent that he abstains from evils, and shuns and turns away from them because they are contrary to the Word, thus contrary to the Lord. Faith from such a life awaits a man after death, because it is from the Lord, and thus is the Lord's with man. Thence it is clear that from faith alone man cannot even believe that there is a God; how then can he believe the rest? From this it follows that the doctrine of faith separated destroys the church in respect to all its goods and truths. That this is so has been made abundantly evident to me from the state of such persons after death with whom I have talked. The followers and defenders of faith separate, who have cleansed the outside only of the cup and the platter and not the inside, when they have fulfilled their time reject all things they have said and believed in the world to be of their faith; and they acknowledge as gods either themselves or others who excel in power and in the arts known in hell; and they even laugh at the truths of the Word which in the world they had called holy.

  
/ 1232  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for their permission to use this translation.