Bible

 

Bereshit 34

Studie

   

1 וַתֵּצֵא דִינָה בַּת־לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאֹות בִּבְנֹות הָאָרֶץ׃

2 וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן־חֲמֹור הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ׃

3 וַתִּדְבַּק נַפְשֹׁו בְּדִינָה בַּת־יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת־הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל־לֵב הַנַּעֲרָ׃

4 וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל־חֲמֹור אָבִיו לֵאמֹר קַח־לִי אֶת־הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה׃

5 וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת־דִּינָה בִתֹּו וּבָנָיו הָיוּ אֶת־מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד־בֹּאָם׃

6 וַיֵּצֵא חֲמֹור אֲבִי־שְׁכֶם אֶל־יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתֹּו׃

7 וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן־הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי־נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת־בַּת־יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה׃

8 וַיְדַבֵּר חֲמֹור אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשֹׁו בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לֹו לְאִשָּׁה׃

9 וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ־לָנוּ וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם׃

10 וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ׃

11 וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל־אָבִיהָ וְאֶל־אַחֶיהָ אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן׃

12 הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ־לִי אֶת־הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה׃

13 וַיַּעֲנוּ בְנֵי־יַעֲקֹב אֶת־שְׁכֶם וְאֶת־חֲמֹור אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם׃

14 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשֹׂות הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת־אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר־לֹו עָרְלָה כִּי־חֶרְפָּה הִוא לָנוּ׃

15 אַךְ־בְּזֹאת נֵאֹות לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל־זָכָר׃

16 וְנָתַנּוּ אֶת־בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת־בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח־לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד׃

17 וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמֹּול וְלָקַחְנוּ אֶת־בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ׃

18 וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמֹור וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן־חֲמֹור׃

19 וְלֹא־אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשֹׂות הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת־יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו׃

20 וַיָּבֹא חֲמֹור וּשְׁכֶם בְּנֹו אֶל־שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל־אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר׃

21 הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת־יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת־בְּנֹתָם נִקַּח־לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם׃

22 אַךְ־בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיֹות לְעַם אֶחָד בְּהִמֹּול לָנוּ כָּל־זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים׃

23 מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל־בְּהֶמְתָּם הֲלֹוא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאֹותָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ׃

24 וַיִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲמֹור וְאֶל־שְׁכֶם בְּנֹו כָּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירֹו וַיִּמֹּלוּ כָּל־זָכָר כָּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירֹו׃

25 וַיְהִי בַיֹּום הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹותָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי־בְנֵי־יַעֲקֹב שִׁמְעֹון וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבֹּו וַיָּבֹאוּ עַל־הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל־זָכָר׃

26 וְאֶת־חֲמֹור וְאֶת־שְׁכֶם בְּנֹו הָרְגוּ לְפִי־חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת־דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ׃

27 בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל־הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחֹותָם׃

28 אֶת־צֹאנָם וְאֶת־בְּקָרָם וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּם וְאֵת אֲשֶׁר־בָּעִיר וְאֶת־אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ׃

29 וְאֶת־כָּל־חֵילָם וְאֶת־כָּל־טַפָּם וְאֶת־נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר בַּבָּיִת׃

30 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־שִׁמְעֹון וְאֶל־לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי׃

31 וַיֹּאמְרוּ הַכְזֹונָה יַעֲשֶׂה אֶת־אֲחֹותֵנוּ׃ ף

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 4497

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

4497. 'That two of Jacob's sons, Simeon and Levi' means faith and love. This is clear from the representation of 'Simeon' as faith in the will, dealt with in 3869-3872, and from the representation of 'Levi' as spiritual love or charity, dealt with in 3875, 3877. These are the things meant in the genuine sense by Simeon and Levi and also by the tribes named after Simeon and Levi. But in the contrary sense falsity and evil are meant, for falsity is the contrary of the truth of faith, and evil the contrary of the good of charity. These are the things that Simeon and Levi represent when the context is the Jewish nation which had annihilated among themselves everything of faith and everything of charity, such as constitute the internal aspects of worship. This becomes much clearer in what follows where it is said that they killed Hamor, Shechem, and the men of the city, and that the sons of Jacob came upon the slain and plundered everything. Simeon and Levi were the ones to commit this deed, so as to represent the fact that the truth of faith and the good of charity had been made into falsity and evil. For when truth becomes falsity and good becomes evil within the Church, the Church is done for.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.