¹ הָיְתָה עָלַי יַד־יְהוָה וַיֹּוצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתֹוךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמֹות׃

² וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבֹּות מְאֹד עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשֹׁות מְאֹד׃

³ וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמֹות הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ׃

⁴ וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל־הָעֲצָמֹות הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמֹות הַיְבֵשֹׁות שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה׃

⁵ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמֹות הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם׃

⁶ וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עֹור וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה׃

⁷ וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי־קֹול כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה־רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמֹות עֶצֶם אֶל־עַצְמֹו׃

⁸ וְרָאִיתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עֹור מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם׃

⁹ וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל־הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן־אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל־הָרוּחַ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה מֵאַרְבַּע רוּחֹות בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ׃

¹⁰ וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבֹוא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל־רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדֹול מְאֹד־מְאֹד׃ ס

¹¹ וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם הָעֲצָמֹות הָאֵלֶּה כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמֹותֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ׃

¹² לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרֹותֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרֹותֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׃ ס

¹³ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרֹותֵיכֶם וּבְהַעֲלֹותִי אֶתְכֶם מִקִּבְרֹותֵיכֶם עַמִּי׃

¹⁴ וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם־יְהוָה׃ ף

¹⁵ וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃

¹⁶ וְאַתָּה בֶן־אָדָם קַח־לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל [כ= חֲבֵרֹו] [ק= חֲבֵרָיו] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתֹוב עָלָיו לְיֹוסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל [כ= חֲבֵרֹו] [ק= חֲבֵרָיו]׃

¹⁷ וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל־אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ׃

¹⁸ וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר הֲלֹוא־תַגִּיד לָנוּ מָה־אֵלֶּה לָּךְ׃*

¹⁹ דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־עֵץ יֹוסֵף אֲשֶׁר בְּיַד־אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל [כ= חֶבְרֹו] [ק= חֲבֵרָיו] וְנָתַתִּי אֹותָם עָלָיו אֶת־עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי׃

²⁰ וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר־תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם׃

²¹ וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגֹּויִם אֲשֶׁר הָלְכוּ־שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אֹותָם אֶל־אַדְמָתָם׃

²² וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגֹוי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא [כ= יִהְיֶה] [ק= יִהְיוּ]־עֹוד לִשְׁנֵי גֹויִם וְלֹא יֵחָצוּ עֹוד לִשְׁתֵּי מַמְלָכֹות עֹוד׃

²³ וְלֹא יִטַמְּאוּ עֹוד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהֹושַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מֹושְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אֹותָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים׃

²⁴ וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרֹועֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹותָם׃

²⁵ וְיָשְׁבוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ־בָהּ אֲבֹותֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד־עֹולָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעֹולָם׃

²⁶ וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלֹום בְּרִית עֹולָם יִהְיֶה אֹותָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אֹותָם וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתֹוכָם לְעֹולָם׃

²⁷ וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃

²⁸ וְיָדְעוּ הַגֹּויִם כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדֵּשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּהְיֹות מִקְדָּשִׁי בְּתֹוכָם לְעֹולָם׃ ס

¹ For this Melchisedec, king of Salem, priest of the most high God, who met Abraham returning from the slaughter of the kings, and blessed him;

² To whom also Abraham gave a tenth part of all; first being by interpretation King of righteousness, and after that also King of Salem, which is, King of peace;

³ Without father, Without mother, Without descent, having neither beginning of days, nor end of life; but made like unto the Son of God; abideth a priest continually.

⁴ Now consider how great this man was, unto whom even the patriarch Abraham gave the tenth of the spoils.

⁵ And verily they that are of the sons of Levi, who receive the office of the priesthood, have a commandment to take tithes of the people according to the law, that is, of their brethren, though they come out of the loins of Abraham:

⁶ But he whose descent is not counted from them received tithes of Abraham, and blessed him that had the promises.

⁷ And without all contradiction the less is blessed of the better.

⁸ And here men that die receive tithes; but there he receiveth them, of whom it is witnessed that he liveth.

⁹ And as I may so say, Levi also, who receiveth tithes, payed tithes in Abraham.

¹⁰ For he was yet in the loins of his father, when Melchisedec met him.

¹¹ If therefore perfection were by the Levitical priesthood, (for under it the people received the law,) what further need was there that another priest should rise after the order of Melchisedec, and not be called after the order of Aaron?

¹² For the priesthood being changed, there is made of necessity a change also of the law.

¹³ For he of whom these things are spoken pertaineth to another tribe, of which no man gave attendance at the altar.

¹⁴ For it is evident that our Lord sprang out of Juda; of which tribe Moses spake nothing concerning priesthood.

¹⁵ And it is yet far more evident: for that after the similitude of Melchisedec there ariseth another priest,

¹⁶ Who is made, not after the law of a carnal commandment, but after the power of an endless life.

¹⁷ For he testifieth, Thou art a priest for ever after the order of Melchisedec.

¹⁸ For there is verily a disannulling of the commandment going before for the weakness and unprofitableness thereof.

¹⁹ For the law made nothing perfect, but the bringing in of a better hope did; by the which we draw nigh unto God.

²⁰ And inasmuch as not without an oath he was made priest:

²¹ (For those priests were made without an oath; but this with an oath by him that said unto him, The Lord sware and will not repent, Thou art a priest for ever after the order of Melchisedec:)

²² By so much was Jesus made a surety of a better testament.

²³ And they truly were many priests, because they were not suffered to continue by reason of death:

²⁴ But this man, because he continueth ever, hath an unchangeable priesthood.

²⁵ Wherefore he is able also to save them to the uttermost that come unto God by him, seeing he ever liveth to make intercession for them.

²⁶ For such an high priest became us, who is holy, harmless, undefiled, separate from sinners, and made higher than the heavens;

²⁷ Who needeth not daily, as those high priests, to offer up sacrifice, first for his own sins, and then for the people's: for this he did once, when he offered up himself.

²⁸ For the law maketh men high priests which have infirmity; but the word of the oath, which was since the law, maketh the Son, who is consecrated for evermore.