¹ ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר־יהוה אל־זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו׃

² וישלח בית־אל שר־אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את־פני יהוה׃

³ לאמר אל־הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל־הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים׃ ף

⁴ ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃

⁵ אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃

⁶ וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃

⁷ הלוא את־הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה* והנגב והשפלה ישב׃ ף

⁸ ויהי דבר־יהוה אל־זכריה לאמר׃

⁹ כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את־אחיו׃

¹⁰ ואלמנה ויתום גר ועני אל־תעשקו ורעת איש אחיו אל־תחשבו בלבבכם׃

¹¹ וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע׃

¹² ולבם שמו שמיר משמוע את־התורה ואת־הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃

¹³ ויהי כאשר־קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃

¹⁴ ואסערם על כל־הגוים אשר לא־ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ־חמדה לשמה׃ ף