¹ ויאמר משה אל־בני ישראל ככל אשר־צוה יהוה את־משה׃ ף

² וידבר משה אל־ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה׃

³ איש כי־ידר נדר ליהוה או־השבע שבעה לאסר אסר על־נפשו לא יחל דברו ככל־היצא מפיו יעשה׃

⁴ ואשה כי־תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה׃

⁵ ושמע אביה את־נדרה ואסרה אשר אסרה על־נפשה והחריש לה אביה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃

⁶ ואם־הניא אביה אתה ביום שמעו כל־נדריה ואסריה אשר־אסרה על־נפשה לא יקום ויהוה יסלח־לה כי־הניא אביה אתה׃

⁷ ואם־היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה׃

⁸ ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר־אסרה על־נפשה יקמו׃

⁹ ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את־נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה ויהוה יסלח־לה׃

¹⁰ ונדר אלמנה וגרושה כל אשר־אסרה על־נפשה יקום עליה׃

¹¹ ואם־בית אישה נדרה או־אסרה אסר על־נפשה בשבעה׃

¹² ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃

¹³ ואם־הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל־מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח־לה׃

¹⁴ כל־נדר וכל־שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו׃

¹⁵ ואם־החרש יחריש לה אישה מיום אל־יום והקים את־כל־נדריה או את־כל־אסריה אשר עליה הקים אתם כי־החרש לה ביום שמעו׃

¹⁶ ואם־הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את־עונה׃

¹⁷ אלה החקים אשר צוה יהוה את־משה בין איש לאשתו בין־אב לבתו בנעריה בית אביה׃ ף