¹ הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃

² כה־אמר יהוה אלהי ישראל לאמר כתב־לך את כל־הדברים אשר־דברתי אליך אל־ספר׃

³ כי הנה ימים באים נאם־יהוה ושבתי את־שבות עמי ישראל ויהודה אמר יהוה והשבתים אל־הארץ אשר־נתתי לאבותם וירשוה׃ ף

⁴ ואלה הדברים אשר דבר יהוה אל־ישראל ואל־יהודה׃

⁵ כי־כה אמר יהוה קול חרדה שמענו פחד ואין שלום׃

⁶ שאלו־נא וראו אם־ילד זכר מדוע ראיתי כל־גבר ידיו על־חלציו כיולדה ונהפכו כל־פנים לירקון׃

⁷ הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת־צרה היא ליעקב וממנה יושע׃

⁸ והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא־יעבדו־בו עוד זרים׃

⁹ ועבדו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם׃ ס

¹⁰ ואתה אל־תירא עבדי יעקב נאם־יהוה ואל־תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת־זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאןן ואין מחריד׃

¹¹ כי־אתך אני נאם־יהוה להושיעך כי אעשה כלה בכל־הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא־אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃ ף

¹² כי כה אמר יהוה אנוש לשברך נחלה מכתך׃

¹³ אין־דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך׃

¹⁴ כל־מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך׃

¹⁵ מה־תזעק על־שברך אנוש מכאבך על רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך׃

¹⁶ לכן כל־אכליך יאכלו וכל־צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל־בזזיך אתן לבז׃

¹⁷ כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם־יהוה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה׃ ס

¹⁸ כה אמר יהוה הנני־שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על־תלה וארמון על־משפטו ישב׃

¹⁹ ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו׃

²⁰ והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון ופקדתי על כל־לחציו׃

²¹ והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא־זה ערב את־לבו לגשת אלי נאם־יהוה׃

²² והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃ ס

²³ הנה סערת יהוה חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול׃

²⁴ לא ישוב חרון אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה׃