Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Yeremiyah 23

Studie

   

1 הוי רעים מאבדים ומפצים את־צאן מרעיתי נאם־יהוה׃

2 לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל על־הרעים הרעים את־עמי אתם הפצתם את־צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את־רע מעלליכם נאם־יהוה׃

3 ואני אקבץ את־שארית צאני מכל הארצות אשר־הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על־נוהן ופרו ורבו׃

4 והקמתי עליהם רעים ורעום ולא־ייראו עוד ולא־יחתו ולא יפקדו נאם־יהוה׃ ס

5 הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ׃

6 בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה־שמו אשר־יקראו יהוה צדקנו׃ ס

7 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמרו עוד חי־יהוה אשר העלה את־בני ישראל מארץ מצרים׃

8 כי אם־חי־יהוה אשר העלה ואשר הביא את־זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על־אדמתם׃ ס

9 לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל־עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו׃

10 כי מנאפים מלאה הארץ כי־מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא־כן׃

11 כי־גם־נביא גם־כהן חנפו גם־בביתי מצאתי רעתם נאם־יהוה׃

12 לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי־אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם־יהוה׃

13 ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את־עמי את־ישראל׃ ס

14 ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי־שבו איש מרעתו היו־לי כלם כסדם וישביה כעמרה׃ ס

15 לכן כה־אמר יהוה צבאות על־הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי־ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל־הארץ׃ ף

16 כה־אמר יהוה צבאות אל־תשמעו על־דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יהוה׃

17 אמרים אמור למנאצי דבר יהוה שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא־תבוא עליכם רעה׃

18 כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישמע את־דברו מי־הקשיב [כ= דברי] [ק= דברו] וישמע׃ ס

19 הנה סערת יהוה חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול׃

20 לא ישוב אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה׃

21 לא־שלחתי את־הנבאים והם רצו לא־דברתי אליהם והם נבאו׃

22 ואם־עמדו בסודי וישמעו דברי את־עמי וישבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם׃ ס

23 האלהי מקרב אני נאם־יהוה ולא אלהי מרחק׃

24 אם־יסתר איש במסתרים ואני לא־אראנו נאם־יהוה הלוא את־השמים ואת־הארץ אני מלא נאם־יהוה׃

25 שמעתי את אשר־אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי׃

26 עד־מתי היש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם׃

27 החשבים להשכיח את־עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את־שמי בבעל׃

28 הנביא אשר־אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה־לתבן את־הבר נאם־יהוה׃

29 הלוא כה דברי כאש נאם־יהוה וכפטיש יפץץ סלע׃ ס

30 לכן הנני על־הנבאים נאם־יהוה מגנבי דברי איש מאת רעהו׃

31 הנני על־הנביאם נאם־יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם׃

32 הנני על־נבאי חלמות שקר נאם־יהוה ויספרום ויתעו את־עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא־שלחתים ולא צויתים והועיל לא־יועילו לעם־הזה נאם־יהוה׃

33 וכי־ישאלך העם הזה או־הנביא או־כהן לאמר מה־משא יהוה ואמרת אליהם את־מה־משא ונטשתי אתכם נאם־יהוה׃

34 והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא יהוה ופקדתי על־האיש ההוא ועל־ביתו׃

35 כה תאמרו איש על־רעהו ואיש אל־אחיו מה־ענה יהוה ומה־דבר יהוה׃

36 ומשא יהוה לא תזכרו־עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את־דברי אלהים חיים יהוה צבאות אלהינו׃

37 כה תאמר אל־הנביא מה־ענך יהוה ומה־דבר יהוה׃

38 ואם־משא יהוה תאמרו לכן כה אמר יהוה יען אמרכם את־הדבר הזה משא יהוה ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא יהוה׃

39 לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת־העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני׃

40 ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח׃ ס

   

Ze Swedenborgových děl

 

Apocalypse Explained # 293

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 1232  
  

293. Verse 11. Saying, Thou art worthy, O Lord, to receive the glory, and the honor, and the power, signifies merit and righteousness belonging to the Lord's Divine Human, that from it is all Divine truth and Divine good and salvation. This is evident from the signification of "Thou art worthy, O Lord," as being merit and righteousness belonging to the Lord's Divine Human (of which presently); also from the signification of "glory and honor," as being in reference to the Lord's Divine truth and Divine good which are from Him, see above, n. 288, also from the signification of "power," as being salvation. "Power" here signifies salvation because all Divine power looks to salvation as an end; for by Divine power man is reformed, and afterwards introduced into heaven, and there withheld from evil and falsity and held in good and truth; and this the Lord only can effect. Those who claim for themselves the power to effect this are wholly ignorant of what salvation is, for they do not know what reformation is, nor what heaven with man is. To claim to oneself the Lord's power is to claim power over the Lord Himself, which power is called "the power of darkness" (Luke 22:53).

[2] That the power predicated of the Lord has regard chiefly to salvation is evident from the following passages. In John:

Jesus said, Father, Thou hast given (to the Son) power over all flesh, that to all whom Thou hast given Him to them He should give eternal life (John 17:2).

In the same:

As many as received Him, to them gave He power to become sons of God, to them that believe in His name (John 1:12).

In the same:

I am the vine, ye are the branches; he that abideth in Me, and I in him, the same beareth much fruit; for apart from Me ye cannot do anything (John 15:5).

In Mark:

They were astonished at His doctrine; for He was teaching them as having authority (Mark 1:22).

In Luke:

With authority and power He commands unclean spirits and they go forth (Luke 4:36);

besides other passages. Moreover, the Lord has power over all things because He is God alone; but the salvation of the human race is the principal object of power, since for the sake of that the heavens and the worlds were created; and salvation is the reception of the proceeding Divine.

[3] "Thou art worthy, O Lord," signifies the merit and righteousness pertaining to the Lord's Divine Human, because "Thou art worthy" signifies that He had merit. The Lord's merit is that when He was in the world He subjugated the hells, and brought into order all things in the heavens, and glorified His Human, and this from His own power. By this means He saved all of the human race who believe in Him, that is, who love to do His precepts (John 1:12, 13). Moreover, this merit is called in the Word "righteousness," (justice) and the Lord in respect to His Divine Human is called from this:

Jehovah our Righteousness (Jeremiah 23:5-6; 33:15-16).

(Of this merit, or this righteousness of the Lord, see further in The Doctrine of the New Jerusalem 293, 294; and in the quotations there from Arcana Coelestia 300-306.)

  
/ 1232  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for their permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org