¹ ויזכר אלהים את־נח ואת כל־החיה ואת־כל־הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על־הארץ וישכו המים׃

² ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן־השמים׃

³ וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

⁴ ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה־עשר יום לחדש על הרי אררט׃

⁵ והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

⁶ ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה׃

⁷ וישלח את־הערב ויצא יצוא ושוב עד־יבשת המים מעל הארץ׃

⁸ וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

⁹ ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה׃

¹⁰ ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את־היונה מן־התבה׃

¹¹ ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ׃

¹² וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד׃

¹³ ויהי באחת ושש־מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את־מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

¹⁴ ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ ס

¹⁵ וידבר אלהים אל־נח לאמר׃

¹⁶ צא מן־התבה אתה ואשתך ובניך ונשי־בניך אתך׃

¹⁷ כל־החיה אשר־אתך מכל־בשר בעוף ובבהמה ובכל־הרמש הרמש על־הארץ [כ= הוצא] [ק= היצא] אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על־הארץ׃

¹⁸ ויצא־נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו׃

¹⁹ כל־החיה כל־הרמש וכל־העוף כל רומש על־הארץ למשפחתיהם יצאו מן־התבה׃

²⁰ ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

²¹ וירח יהוה את־ריח הניחח ויאמר יהוה אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי׃

²² עד כל־ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃