Bible

 

Bereshit 43

Studie

   

1 והרעב כבד בארץ׃

2 ויהי כאשר כלו לאכל את־השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו־לנו מעט־אכל׃

3 ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

4 אם־ישך משלח את־אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

5 ואם־אינך משלח לא נרד כי־האיש אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

6 ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

7 ויאמרו שאול שאל־האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד־לו על־פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את־אחיכם׃

8 ויאמר יהודה אל־ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו׃

9 אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם־לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל־הימים׃

10 כי לולא התמהמהנו כי־עתה שבנו זה פעמים׃

11 ויאמר אלהם ישראל אביהם אם־כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

12 וכסף משנה קחו בידכם ואת־הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

13 ואת־אחיכם קחו וקומו שובו אל־האיש׃

14 ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את־אחיכם אחר ואת־בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

15 ויקחו האנשים את־המנחה הזאת ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

16 וירא יוסף אתם את־בנימין ויאמר לאשר על־ביתו הבא את־האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

17 ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף׃

18 וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על־דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת־חמרינו׃

19 ויגשו אל־האיש אשר על־בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

20 ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר־אכל׃

21 ויהי כי־באנו אל־המלון ונפתחה את־אמתחתינו והנה כסף־איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

22 וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר־אכל לא ידענו מי־שם כספנו באמתחתינו׃

23 ויאמר שלום לכם אל־תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את־שמעון׃

24 ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף ויתן־מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

25 ויכינו את־המנחה עד־בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי־שם יאכלו לחם׃

26 ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את־המנחה אשר־בידם הביתה וישתחוו־לו ארצה׃

27 וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

28 ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו]׃

29 וישא עיניו וירא את־בנימין אחיו בן־אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

30 וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו אל־אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

31 וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

32 וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את־העברים לחם כי־תועבה הוא למצרים׃

33 וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל־רעהו׃

34 וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 5666

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

5666. Verses 24-28. And the man brought the men to Joseph’s house, and gave waters, and they washed their feet; and he gave their asses provender. And they made ready the present against Joseph came at noon; for they heard that they should eat bread there. And Joseph came to the house, and they brought him the present which was in their hand to the house, and bowed down themselves to him to the earth. And he asked them to peace, and said, Is there peace to your father, the old man of whom ye spoke? Is he yet alive? And they said, There is peace to thy servant our father; he is yet alive. And they bent themselves and bowed themselves down. “And the man brought the men to Joseph’s house,” signifies initiation to conjunction with the internal; “and gave waters,” signifies a general influx of truth from the internal; “and they washed their feet,” signifies a consequent purifying of the natural; “and he gave their asses provender,” signifies instruction concerning good; “and they made ready the present,” signifies instilling; “against Joseph came at noon,” signifies until the internal should be present with light; “for they heard that they should eat bread there,” signifies a noticing that good would be adjoined to truths; “and Joseph came to the house,” signifies the presence of the internal; “and they brought him the present which was in their hand to the house,” signifies instilling as far as possible; “and bowed down themselves to him to the earth,” signifies humiliation; “and he asked them to peace,” signifies perception that it is well; “and said, Is there peace to your father, the old man of whom ye spoke,” signifies also with spiritual good; “is he yet alive,” signifies that it has life; “and they said, There is peace to thy servant our father,” signifies a noticing therefrom of the natural that it is well with the good from which it comes; “he is yet alive,” signifies and that it has life; “and they bent themselves and bowed themselves down,” signifies outward and inward humiliation.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.