Bible

 

Bereshit 39

Studie

   

1 ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה׃

2 ויהי יהוה את־יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי׃

3 וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר־הוא עשה יהוה מצליח בידו׃

4 וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על־ביתו וכל־יש־לו נתן בידו׃

5 ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל־אשר יש־לו ויברך יהוה את־בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל־אשר יש־לו בבית ובשדה׃

6 ויעזב כל־אשר־לו ביד־יוסף ולא־ידע אתו מאומה כי אם־הלחם אשר־הוא אוכל ויהי יוסף יפה־תאר ויפה מראה׃

7 ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת־אדניו את־עיניה אל־יוסף ותאמר שכבה עמי׃

8 וימאן ויאמר אל־אשת אדניו הן אדני לא־ידע אתי מה־בבית וכל אשר־יש־לו נתן בידי׃

9 איננו גדול בבית הזה ממני ולא־חשך ממני מאומה כי אם־אותך באשר את־אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים׃

10 ויהי כדברה אל־יוסף יום יום ולא־שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה׃

11 ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית׃

12 ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה׃

13 ויהי כראותה כי־עזב בגדו בידה וינס החוצה׃

14 ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול׃

15 ויהי כשמעו כי־הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה׃

16 ותנח בגדו אצלה עד־בוא אדניו אל־ביתו׃

17 ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא־אלי העבד העברי אשר־הבאת לנו לצחק בי׃

18 ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה׃

19 ויהי כשמע אדניו את־דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר אפו׃

20 ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל־בית הסהר מקום אשר־[כ= אסורי] [ק= אסירי] המלך אסורים ויהי־שם בבית הסהר׃

21 ויהי יהוה את־יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית־הסהר׃

22 ויתן שר בית־הסהר ביד־יוסף את כל־האסירם אשר בבית הסהר ואת כל־אשר עשים שם הוא היה עשה׃

23 אין שר בית־הסהר ראה את־כל־מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר־הוא עשה יהוה מצליח׃ ס

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 5034

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

5034. That his anger was kindled. That this signifies aversion to spiritual truth, is evident from the signification of “anger,” as being a receding from the good of charity (n. 357), thus aversion, and here aversion to spiritual truth, because this is the subject treated of. That “anger” denotes aversion, is because so long as a man is in anger against anyone, he averts his mind from him; for anger exists or is excited when anyone or anything is contrary to one’s love, by which there is conjunction with anyone or anything. When this conjunction is broken, the man becomes angry or wrathful, as if something were lost from the delight of his life, and consequently from his life. This sadness is turned into grief, and the grief into anger.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.