Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Bereshit 24

Studie

   

1 ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את־אברהם בכל׃

2 ויאמר אברהם אל־עבדו זקן ביתו המשל בכל־אשר־לו שים־נא ידך תחת ירכי׃

3 ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃

4 כי אל־ארצי ואל־מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃

5 ויאמר אליו העבד אולי לא־תאבה האשה ללכת אחרי אל־הארץ הזאת ההשב אשיב את־בנך אל־הארץ אשר־יצאת משם׃

6 ויאמר אליו אברהם השמר לך פן־תשיב את־בני שמה׃

7 יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר־לי ואשר נשבע־לי לאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם׃

8 ואם־לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את־בני לא תשב שמה׃

9 וישם העבד את־ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על־הדבר הזה׃

10 ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל־טוב אדניו בידו ויקם וילך אל־ארם נהרים אל־עיר נחור׃

11 ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל־באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃

12 ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה־נא לפני היום ועשה־חסד עם אדני אברהם׃

13 הנה אנכי נצב על־עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃

14 והיה הנער אשר אמר אליה הטי־נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם־גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי־עשית חסד עם־אדני׃

15 ויהי־הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן־מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על־שכמה׃

16 והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל׃

17 וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט־מים מכדך׃

18 ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על־ידה ותשקהו׃

19 ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם־כלו לשתת׃

20 ותמהר ותער כדה אל־השקת ותרץ עוד אל־הבאר לשאב ותשאב לכל־גמליו׃

21 והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם־לא׃

22 ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם׃

23 ויאמר בת־מי את הגידי נא לי היש בית־אביך מקום לנו ללין׃

24 ותאמר אליו בת־בתואל אנכי בן־מלכה אשר ילדה לנחור׃

25 ותאמר אליו גם־תבן גם־מספוא רב עמנו גם־מקום ללון׃

26 ויקד האיש וישתחו ליהוה׃

27 ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא־עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני׃

28 ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה׃

29 ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל־האיש החוצה אל־העין׃

30 ויהי כראת את־הנזם ואת־הצמדים על־ידי אחתו וכשמעו את־דברי רבקה אחתו לאמר כה־דבר אלי האיש ויבא אל־האיש והנה עמד על־הגמלים על־העין׃

31 ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים׃

32 ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃

33 [כ= ויישם] [ק= ויושם] לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם־דברתי דברי ויאמר דבר׃

34 ויאמר עבד אברהם אנכי׃

35 ויהוה ברך את־אדני מאד ויגדל ויתן־לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים׃

36 ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן־לו את־כל־אשר־לו׃

37 וישבעני אדני לאמר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו׃

38 אם־לא אל־בית־אבי תלך ואל־משפחתי ולקחת אשה לבני׃

39 ואמר אל־אדני אלי לא־תלך האשה אחרי׃

40 ויאמר אלי יהוה אשר־התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרךך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי׃

41 אז תנקה מאלתי כי תבוא אל־משפחתי ואם־לא יתנו לך והיית נקי מאלתי׃

42 ואבא היום אל־העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם־ישך־נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה׃

43 הנה אנכי נצב על־עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני־נא מעט־מים מכדך׃

44 ואמרה אלי גם־אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר־הכיח יהוה לבן־אדני׃

45 אני טרם אכלה לדבר אל־לבי והנה רבקה יצאת וכדה על־שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא׃

46 ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם־גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה׃

47 ואשאל אתה ואמר בת־מי את ותאמר בת־בתואל בן־נחור אשר ילדה־לו מלכה ואשם הנזם על־אפה והצמידים על־ידיה׃

48 ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את־יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את־בת־אחי אדני לבנו׃

49 ועתה אם־ישכם עשים חסד ואמת את־אדני הגידו לי ואם־לא הגידו לי ואפנה על־ימין או על־שמאל׃

50 ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או־טוב׃

51 הנה־רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן־אדניך כאשר דבר יהוה׃

52 ויהי כאשר שמע עבד אברהם את־דבריהם וישתחו ארצה ליהוה׃

53 ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃

54 ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר־עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני׃

55 ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך׃

56 ויאמר אלהם אל־תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני׃

57 ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את־פיה׃

58 ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם־האיש הזה ותאמר אלך׃

59 וישלחו את־רבקה אחתם ואת־מנקתה ואת־עבד אברהם ואת־אנשיו׃

60 ויברכו את־רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו׃

61 ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על־הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את־רבקה וילך׃

62 ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב׃

63 ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים׃

64 ותשא רבקה את־עיניה ותרא את־יצחק ותפל מעל הגמל׃

65 ותאמר אל־העבד מי־האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס׃

66 ויספר העבד ליצחק את כל־הדברים אשר עשה׃

67 ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו׃ ף

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 3030

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

3030. Peradventure the woman will not be willing to follow me unto this land. That this signifies a doubt of the natural man concerning that affection, as to whether it was separable, is evident from the signification of “woman,” as being truth, here from the natural, which was to be conjoined with the Divine good of the rational. And as all conjunction is effected by means of affection (as was said above, n. 3024), so by “woman” is signified the affection of that truth: and also from the signification of “going after” or “following me unto this land,” as being to be separated from the natural and conjoined with the rational; for “land” here as above (n. 3026) is the good of love that is of the rational. That there is doubt is seen from its being said, “Peradventure she be not willing.”

[2] From what has been said above, it is evident what is involved in these words, and in what follows to verse 8, and further; and in order that these things may be better understood, we may say a few words more. The genuine rational is from good, but comes forth [existit] from truth. Good flows in by an internal way; but truth by an external way. Good thus conjoins itself with truth in the rational, and they cause the rational to be. Unless the good therein is conjoined with truth, there is no rational; although there appears to be, because the man can reason (n. 1944). This is the common way in which the rational is formed with man.

[3] As the Lord was born like another man, and as it was His will to be instructed like another man, so did He will to make His rational Divine in a similar way, namely, as to good by influx from His Divine by the internal way, and as to truth by influx through the external way. When therefore the rational as to good had been so far formed as to be in a state for receiving truth (which is meant by the words in the beginning of this chapter, “Abraham being old was come into days, and Jehovah blessed Abraham in all things,” by which is signified when the state was at hand that the Lord’s Human should be made Divine, and when all things should be disposed into Divine order, as may be seen above, n. 3016, 3017), there next follows that truth is to be conjoined with the good of the rational, and this, as before said, by the common way, that is, by means of memory-knowledges and knowledges from the natural man.

[4] The good itself of the rational, which is formed by the internal way, is the very ground; but truth is the seed which is to be sown in this ground. The genuine rational is never born in any other way. In order that it might come forth with the Lord in the same way, and be made Divine by His own power, the Lord came into the world, and it was His will to be born as are other men. Otherwise He might have assumed a human without birth, as was frequently done in ancient times when He appeared to men.

[5] These are the things contained in this chapter, namely, how truth, called forth from the natural man, was to be conjoined with the good of the rational; and as the good there was Divine, how the truth there should also be made Divine. To man these things (especially to one who does not know that the rational is something distinct from the natural, and who therefore does not know that the rational is formed successively, and this by knowledges) are very obscure, so that they are not understood; but still they are among things easily understood by those who have any knowledge concerning the rational and the natural man, and who are in enlightenment. The angels see them all as in clear day.

[6] Some idea of them may be obtained from what has been said and shown above, namely: That the rational as to truth is formed by influx into memory-knowledges and knowledges (n. 1495, 1563, 1900, 1964): That it is not born from these two kinds of knowledges, but from the affection of them (n. 1895, 1900): That these two kinds of knowledges are only vessels for good (n. 1469, 1496): That empty memory-knowledges must be destroyed (n. 1489, 1492, 1499, 1500): That in the rational, the affection of good is as a soul in the affection of truth (n. 2072): What is the affection of rational truth, and of the truth of mere memory (n. 2503): That by knowledges the external man is conjoined with the internal, that is, the rational man with the natural, when knowledges are being implanted in things celestial, which are those of love and charity (n. 1450, 1451, 1453, 1616).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org