Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Bereshit 19

Studie

   

1 ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער־סדם וירא־לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה׃

2 ויאמר הנה נא־אדני סורו נא אל־בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין׃

3 ויפצר־בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל־ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו׃

4 טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על־הבית מנער ועד־זקן כל־העם מקצה׃

5 ויקראו אל־לוט ויאמרו לו איה האנשימ* אשר־באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם׃

6 ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו׃

7 ויאמר אל־נא אחי תרעו׃

8 הנה־נא לי שתי בנות אשר לא־ידעו איש אוציאה־נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל־תעשו דבר כי־על־כן באו בצל קרתי׃

9 ויאמרו גש־הלאה ויאמרו האחד בא־לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת׃

10 וישלחו האנשים את־ידם ויביאו את־לוט אליהם הביתה ואת־הדלת סגרו׃

11 ואת־האנשים אשר־פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד־גדול וילאו למצא הפתח׃

12 ויאמרו* האנשים אל־לוט עד מי־לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר־לך בעיר הוצא מן־המקום׃

13 כי־משחתים אנחנו את־המקום הזה כי־גדלה צעקתם את־פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה׃

14 ויצא לוט וידבר אל־חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן־המקום הזה כי־משחית יהוה את־העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו׃

15 וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את־אשתך ואת־שתי בנתיך הנמצאת פן־תספה בעון העיר׃

16 ויתמהמה ויחזקו* האנשים בידו וביד־אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר׃

17 ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על־נפשך אל־תביט אחריך ואל־תעמד בכל־הככר ההרה המלט פן־תספה׃

18 ויאמר לוט אלהם אל־נא אדני׃

19 הנה־נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את־נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן־תדבקני הרעה ומתי׃

20 הנה־נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי׃

21 ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את־העיר אשר דברת׃

22 מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד־באך שמה על־כן קרא שם־העיר צוער׃

23 השמש יצא על־הארץ ולוט בא צערה׃

24 ויהוה המטיר על־סדם ועל־עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן־השמים׃

25 ויהפך את־הערים האל ואת כל־הככר ואת כל־ישבי הערים וצמח האדמה׃

26 ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח׃

27 וישכם אברהם בבקר אל־המקום אשר־עמד שם את־פני יהוה׃

28 וישקף על־פני סדם ועמרה ועל־כל־פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן׃

29 ויהי בשחת אלהים את־ערי הככר ויזכר אלהים את־אברהם וישלח את־לוט מתוך ההפכה בהפך את־הערים אשר־ישב בהן לוט׃

30 ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו׃

31 ותאמר הבכירה אל־הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל־הארץ׃

32 לכה נשקה את־אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע׃

33 ותשקין את־אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את־אביה ולא־ידע בשכבה ובקומה׃

34 ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל־הצעירה הן־שכבתי אמש את־אבי נשקנו יין גם־הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע׃

35 ותשקין גם בלילה ההוא את־אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא־ידע בשכבה ובקמה׃

36 ותהרין שתי בנות־לוט מאביהן׃

37 ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי־מואב עד־היום׃

38 והצעירה גם־הוא ילדה בן ותקרא שמו בן־עמי הוא אבי בני־עמון עד־היום׃ ס

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 2397

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

2397. And Jehovah hath sent us to destroy it. That this signifies that they cannot but perish, is to be understood in the same way as the signification given just above (n. 2395). That “us” (that is, the “men” or “angels”) denotes the Lord’s Divine Human and Holy proceeding, has been shown above. Through these were the good saved, and the evil destroyed; and yet the latter by the law that evil itself destroyed them. And because they perished in this way, and this through the Lord’s advent into the world, it is said according to the appearance, that they “were sent to destroy them.”

[2] It is sometimes said of the Lord in the Word, that He was “sent by the Father,” as it is said here, “Jehovah hath sent us;” but in the internal sense by being “sent” is everywhere signified to go forth, as in John:

They have received, and have known of a truth that I came forth from Thee, and they have believed that Thou didst send Me (John 17:8).

So in other places, as in the same:

God sent not His Son into the world to judge the world, but that the world through Him may be saved (John 3:17).

Again:

He that honoreth not the Son, honoreth not the Father who hath sent Him (John 5:23).

Besides many other passages (as Matthew 10:40; 15:24; John 3:34; 4:34; 5:30, 36-38; 6:29, 39-40, 44, 57 7:16, 18, 28-29; 8:16, 18, 29, 42; 9:4; 10:36; 11:41-42; 12:44-45, 49; 13:20; 14:24; 17:18; 20:21; Luke 4:43; 9:48; 10:16; Mark 9:37; Isaiah 61:1).

[3] In the same way it is said of the Holy Spirit, that it was “sent,” that is, that it goes forth from the Lord’s Divine, as in John:

Jesus said, When the Comforter shall come, whom I will send unto you from the Father, the Spirit of Truth which goeth forth from the Father, He shall testify of Me (John 15:26).

If I go away, I will send the Comforter unto you (John 16:5, 7).

Hence the prophets were said to be “sent,” because the words which they spoke came forth from the Holy of the Lord’s Spirit. And because all Divine Truth comes forth from Divine Good, the expression “to be sent” is properly predicated of Divine Truth. But what “to go forth” means, is also evident, namely, that he who goes forth, or that which goes forth, is of him from whom it goes forth.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org