1
ואתה בן־אדם קח־לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את־ירושלם׃
2
ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים־עליה כרים סביב׃
3
ואתה קח־לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את־פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל׃ ס
4
ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון בית־ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם׃
5
ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עון בית־ישראל׃
6
וכלית את־אלה ושכבת על־צדך [כ= הימוני] [ק= הימני] שנית ונשאת את־עון בית־יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך׃
7
ואל־מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃
8
והנה נתתי עליך עבותים ולא־תהפך מצדך אל־צדך עד־כלותך ימי מצורך׃
9
ואתה קח־לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר־אתה שוכב על־צדך שלש־מאות ותשעים יום תאכלנו׃
10
ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד־עת תאכלנו׃
11
ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד־עת תשתה׃
12
ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם׃ ס
13
ויאמר יהוה ככה יאכלו בני־ישראל את־לחםם טמא בגוים אשר אדיחם שם׃
14
ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא־אכלתי מנעורי ועד־עתה ולא־בא בפי בשר פגול׃ ס
15
ויאמר אלי ראה נתתי לך את־[כ= צפועי] [ק= צפיעי] הבקר תחת גללי האדם ועשית את־לחמך עליהם׃ ס
16
ויאמר אלי בן־אדם הנני שבר מטה־לחם בירושלם ואכלו־לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו׃
