¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום׃

³ כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום עןן עת גוים יהיה׃

⁴ ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה׃

⁵ כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו׃ ף

⁶ כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה׃

⁷ ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה׃

⁸ וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה׃

⁹ ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה׃ ס

¹⁰ כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל׃

¹¹ הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל׃

¹² ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי׃ ס

¹³ כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים׃

¹⁴ והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא׃

¹⁵ ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא׃

¹⁶ ונתתי אש במצרים חול [כ= תחיל] [ק= תחול] סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יוםם׃

¹⁷ בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה׃

¹⁸ ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא עןן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה׃

¹⁹ ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה׃ ף

²⁰ ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

²¹ בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב׃ ס

²² לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו׃

²³ והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות׃

²⁴ וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו׃

²⁵ והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים׃

²⁶ והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה׃ ס