1
ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישראל שלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃
2
ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את־ישראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישראל לא אשלח׃
3
ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃
4
ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את־העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃
5
ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃
6
ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשים בעם ואת־שטריו לאמר׃
7
לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃
8
ואת־מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃
9
תכבד העבדה על־האנשים ויעשו־בה ואל־ישעו בדברי־שקר׃
10
ויצאו נגשי* העם ושטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃
11
אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃
12
ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃
13
והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר־יום ביומו כאשר בהיות התבן׃
14
ויכו שטרי בני ישראל אשר־שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם־תמול גם־היום׃
15
ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃
16
תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃
17
ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃
18
ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃
19
ויראו שטרי בני־ישראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃
20
ויפגעו את־משה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃
21
ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃
22
וישב משה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃
23
ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃
