Bible

 

Shemot 32

Studie

   

1 וירא העם כי־בשש משה לרדת מן־ההר ויקהל העם על־אהרן ויאמרו אליו קום עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃

2 ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃

3 ויתפרקו כל־העם את־נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל־אהרן׃

4 ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

5 וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃

6 וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃ ף

7 וידבר יהוה אל־משה לך־רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃

8 סרו מהר מן־הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו־לו ויזבחו־לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

9 ויאמר יהוה אל־משה ראיתי את־העם הזה והנה עם־קשה־ערף הוא׃

10 ועתה הניחה לי ויחר־אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃

11 ויחל משה את־פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃

12 למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על־הרעה לעמך׃

13 זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את־זרעכם ככוכבי השמים וכל־הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃

14 וינחם יהוה על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃ ף

15 ויפן וירד משה מן־ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃

16 והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על־הלחת׃

17 וישמע יהושע את־קול העם ברעה* ויאמר אל־משה קול מלחמה במחנה׃

18 ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃

19 ויהי כאשר קרב אל־המחנה וירא את־העגל ומחלת ויחר־אף משה וישלך [כ= מידו] [ק= מידיו] את־הלחת וישבר אתם תחת ההר׃

20 ויקח את־העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר־דק ויזר על־פני המים וישק את־בני ישראל׃

21 ויאמר משה אל־אהרן מה־עשה לך העם הזה כי־הבאת עליו חטאה גדלה׃

22 ויאמר אהרן אל־יחר אף אדני אתה ידעת את־העם כי ברע הוא׃

23 ויאמרו לי עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃

24 ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו־לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃

25 וירא משה את־העם כי פרע הוא כי־פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃

26 ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל־בני לוי׃

27 ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש־חרבו על־ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש־את־אחיו ואיש את־רעהו ואיש את־קרבו׃

28 ויעשו בני־לוי כדבר משה ויפל מן־העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃

29 ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃

30 ויהי ממחרת ויאמר משה אל־העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל־יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃

31 וישב משה אל־יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃

32 ועתה אם־תשא חטאתם ואם־אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃

33 ויאמר יהוה אל־משה מי אשר חטא־לי אמחנו מספרי׃

34 ועתה לך נחה את־העם אל אשר־דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃

35 ויגף יהוה את־העם על אשר עשו את־העגל אשר עשה אהרן׃ ס

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 10456

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

10456. And he said, It is not the voice of a cry for victory, neither is it the voice of a cry for being overcome. That this signifies heaven acting on the one side and hell on the other, thus falsity against truth and truth against falsity, is evident from the signification of “the voice of a cry,” or of “the voice in shouting,” as being the quality of the interiors of that nation (see above, n. 10454); and from the signification of “not for victory, and not for being overcome,” as being the hanging of the combat between falsity and truth, and no decision. And whereas all falsity is from hell, and all truth is from heaven, by the same words is signified that heaven acts on one side and hell on the other. (That a “cry” denotes falsity, see n. 2240; that it denotes thought with the full intention of acting, n. 7119; and that it denotes interior lamentation, n. 7782.) By these words is described the state of the interiors of that nation, in which they are when hell acts with them against heaven, and heaven against hell, thus when they are held between the two, which was the case when they were in external worship while their internal was closed. The latter was closed to the intent that nevertheless there might be a communication with heaven by means of external things, which were representative of interior ones, which subject has been treated of above.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.