Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Shemot 26

Studie

   

1 ואת־המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם׃

2 ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל־היריעת׃

3 חמש היריעת תהיין חברת אשה אל־אחתה וחמש יריעת חברת אשה אל־אחתה׃

4 ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃

5 חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל־אחתה׃

6 ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את־היריעת אשה אל־אחתה בקרסים והיה המשכן אחד׃ ף

7 ועשית יריעת עזים לאהל על־המשכן עשתי־עשרה יריעת תעשה אתם׃

8 ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃

9 וחברת את־חמש היריעת לבד ואת־שש היריעת לבד וכפלת את־היריעה הששית אל־מול פני האהל׃

10 ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת היריעה החברת השנית׃

11 ועשית קרסי נחשת חמשים והבאת את־הקרסים בללאת וחברת את־האהל והיה אחד׃

12 וסרח העדף ביריעת האהל חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן׃

13 והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על־צדי המשכן מזה ומזה לכסתו׃

14 ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃ ף

15 ועשית את־הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃

16 עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃

17 שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל־אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן׃

18 ועשית את־הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה׃

19 וארבעים אדני־כסף תעשה תחת עשרים הקרש שני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו׃

20 ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש׃

21 וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃

22 ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים׃

23 ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן בירכתים׃

24 ויהיו תאמים מלמטה ויחדו יהיו* תמים על־ראשו אל־הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו׃

25 והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃

26 ועשית בריחם עצי שטים חמשה לקרשי צלע־המשכן האחד׃

27 וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה׃

28 והבריח התיכן בתוך הקרשים מברח מן־הקצה אל־הקצה׃

29 ואת־הקרשים תצפה זהב ואת־טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם וצפית את־הבריחם זהב׃

30 והקמת את־המשכן כמשפטו אשר הראית בהר׃ ס

31 ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב יעשה אתה כרבים׃

32 ונתתה אתה על־ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם זהב על־ארבעה אדני־כסף׃

33 ונתתה את־הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים׃

34 ונתת את־הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים׃

35 ושמת את־השלחן מחוץ לפרכת ואת־המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על־צלע צפון׃

36 ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃

37 ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אתם זהב וויהם זהב ויצקת להם חמשה אדני נחשת׃ ס

   

Komentář

 

Rib

  

The most famous rib in the Bible is, of course, the one taken from Man (or Adam) and formed into Woman (or Eve) in the Garden of Eden. This event illustrates a key moment in the spiritual history of humanity, one that still drives our lives today. The first Man formed in Genesis represents the earliest church on earth. The Lord raised early humans to a state in which they lived in love to the Lord and love for each other in communication with heaven, and knew from their affections what was true and good. They were also different from us in a couple of key ways. First, they had no sense that life was their own -- they felt all life, thought and emotion flowing to them from God. Second, they lacked the capacity to separate their hearts and their minds. They could not want one thing and use their minds to choose another; their minds followed their hearts. But in the Garden of Eden, the Man was lonely -- which represents the fact that people started to want their lives to be their own. So God gave them what they wanted by taking a rib from the man and forming it into Woman. The rib and the woman both represent the "proprium," which is sometimes translated as the "own" or the "as of self." It is a complex idea, but in a nutshell it is this: The proprium is the part of us that feels our life as our own, our thoughts as our own, our feelings as our own. This is ultimately false and evil and belongs in hell, because all life in fact comes from the Lord. But the Lord allows it so that we can be happy and can act in freedom. To create it for us, He had to take the lowest, least-alive aspects of us -- represented by a bone -- and build it into a part of us that does not feel the Lord but can still be kept alive. In particular, the rib represents the nearly-dead proprium, with barely any love or thought. The woman represents that proprium clothed with living flesh, or loves from the Lord felt as our own.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org