Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Devarim 33

Studie

   

1 וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את־בני ישראל לפני מותו׃

2 ויאמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו [כ= אשדת] [ק= אש] [ק= דת] למו׃

3 אף חבב עמים כל־קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך׃

4 תורה צוה־לנו משה מורשה קהלת יעקב׃

5 ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל׃

6 יחי ראובן ואל־ימת ויהי מתיו מספר׃ ס

7 וזאת ליהודה ויאמר שמע יהוה קול יהודה ואל־עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה׃ ס

8 וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על־מי מריבה׃

9 האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת־אחיו לא הכיר ואת־[כ= בנו] [ק= בניו] לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו׃

10 יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על־מזבחך׃

11 ברך יהוה חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן־יקומון׃ ס

12 לבנימן אמר ידיד יהוה ישכן לבטח עליו חףף עליו כל־היום ובין כתיפיו שכן׃ ס

13 וליוסף אמר מברכת יהוה ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רבצת תחת׃

14 וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים׃

15 ומראש הררי־קדם וממגד גבעות עולם׃

16 וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃

17 בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי־ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה׃ ס

18 ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך׃

19 עמים הר־יקראו שם יזבחו זבחי־צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול׃ ס

20 ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף־קדקד׃

21 וירא ראשית לו כי־שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו עם־ישראל׃ ס

22 ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן־הבשן׃

23 ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום ירשה׃ ס

24 ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו׃

25 ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך׃

26 אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים׃

27 מענה אלהי קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד׃

28 וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל־ארץ דגן ותירוש אף־שמיו יערפו טל׃

29 אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה מגן עזרך ואשר־חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על־במותימו תדרך׃ ס

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 139

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

139. In ancient times those were said to “dwell alone” who were under the Lord’s guidance as celestial men, because such were no longer infested by evils, or evil spirits. This was represented in the Jewish Church also by their dwelling alone when they had driven out the nations. On this account it is sometimes said of the Lord’s church, in the Word, that she is “alone” as in Jeremiah:

Arise, get you up to a quiet nation that dwelleth confidently, saith the Lord, which hath neither gates nor bar; they dwell alone (Jeremiah 49:31).

In the prophecy of Moses: Israel hath dwelt confidently alone (Deuteronomy 33:28).

And still more clearly in the prophecy of Balaam:

Lo, the people dwelleth alone, and shall not be reckoned among the nations (Numbers 23:9),

where “nations” signify evils. This posterity of the Most Ancient Church was not disposed to dwell alone, that is, to be a celestial man, or to be led by the Lord as a celestial man, but, like the Jewish Church, desired to be among the nations. And because they desired this, it is said, “it is not good that the man should be alone” for he who desires is already in evil, and it is granted him.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org