1
כי־ימצא חלל באדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו׃
2
ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל־הערים אשר סביבת החלל׃
3
והיה העיר הקרבה אל־החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא־עבד בה אשר לא־משכה בעל׃
4
והורדו זקני העיר ההוא את־העגלה אל־נחל איתן אשר לא־יעבד בו ולא יזרע וערפו־שם את־העגלה בנחל׃
5
ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יהוה אלהיך לשרתו ולברך בשם יהוה ועל־פיהם יהיה כל־ריב וכל־נגע׃
6
וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל־החלל ירחצו את־ידיהם על־העגלה הערופה בנחל׃
7
וענו ואמרו ידינו לא [כ= שפכה] [ק= שפכו] את־הדם הזה ועינינו לא ראו׃
8
כפר לעמך ישראל אשר־פדית יהוה ואל־תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם׃
9
ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי־תעשה הישר בעיני יהוה׃ ס
10
כי־תצא למלחמה על־איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו׃
11
וראית בשביה אשת יפת־תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה׃
12
והבאתה אל־תוך ביתך וגלחה את־ראשה ועשתה את־צפרניה׃
13
והסירה את־שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את־אביה ואת־אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה׃
14
והיה אם־לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא־תמכרנה בכסף לא־תתעמר בה תחת אשר עניתה׃ ס
15
כי־תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו־לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה׃
16
והיה ביום הנחילו את־בניו את אשר־יהיה לו לא יוכל לבכר את־בן־האהובה על־פני בן־השנואה הבכר׃
17
כי את־הבכר בן־השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר־ימצא לו כי־הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה׃ ס
18
כי־יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם׃
19
ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל־זקני עירו ואל־שער מקמו׃
20
ואמרו אל־זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא׃
21
ורגמהו כל־אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל־ישראל ישמעו ויראו׃ ס
22
וכי־יהיה באיש חטא משפט־מות והומת ותלית אתו על־עץ׃
23
לא־תלין נבלתו על־העץ כי־קבור תקברנו ביום ההוא כי־קללת אלהים תלוי ולא תטמא את־אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃ ס
