1
שמעו את־הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה בית ישראל׃
2
נפלה לא־תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על־אדמתה אין מקימה׃
3
כי כה אמר אדני יהוה העיר היצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל׃ ס
4
כי כה אמר יהוה לבית ישראל דרשוני וחיו׃
5
ואל־תדרשו בית־אל והגלגל לא תבאו ובאר שבע לא תעברו כי הגלגל גלה יגלה ובית־אל יהיה לאון׃
6
דרשו את־יהוה וחיו פן־יצלח כאש בית יוסף ואכלה ואין־מכבה לבית־אל׃
7
ההפכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו׃
8
עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי־הים וישפכם על־פני הארץ יהוה שמו׃ ס
9
המבליג שד על־עז ושד על־מבצר יבוא׃
10
שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו׃
11
לכן יען בושסכם על־דל ומשאת־בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא־תשבו בם כרמי־חמד נטעתם ולא תשתו את־יינם׃
12
כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו׃
13
לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא׃
14
דרשו־טוב ואל־רע למען תחיו ויהי־כן יהוה אלהי־צבאות אתכם כאשר אמרתם׃
15
שנאו־רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחןן יהוה אלהי־צבאות שארית יוסף׃ ס
16
לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות אדני בכל־רחבות מספד ובכל־חוצות יאמרו הו־הו וקראו אכר אל־אבל ומספד אל־יודעי נהי׃
17
ובכל־כרמים מספד כי־אעבר בקרבך אמר יהוה׃ ס
18
הוי המתאוים את־יום יהוה למה־זה לכם יום יהוה הוא־חשך ולא־אור׃
19
כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על־הקיר ונשכו הנחש׃
20
הלא־חשך יום יהוה ולא־אור ואפל ולא־נגה לו׃
21
שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם׃
22
כי אם־תעלו־לי עלות ומנחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט׃
23
הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע׃
24
ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן׃
25
הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃
26
ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם׃
