Shoftim 11

Study

       

1 וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבֹּור חַיִל וְהוּא בֶּן־אִשָּׁה זֹונָה וַיֹּולֶד גִּלְעָד אֶת־יִפְתָּח׃

2 וַתֵּלֶד אֵשֶׁת־גִּלְעָד לֹו בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי־הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת־יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לֹו לֹא־תִנְחַל בְּבֵית־אָבִינוּ כִּי בֶּן־אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה׃

3 וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טֹוב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל־יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמֹּו׃ ף

4 וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי־עַמֹּון עִם־יִשְׂרָאֵל׃

5 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־נִלְחֲמוּ בְנֵי־עַמֹּון עִם־יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת־יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טֹוב׃

6 וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמֹּון׃

7 וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹותִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם׃

8 וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל־יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמֹּון וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד׃

9 וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל־זִקְנֵי גִלְעָד אִם־מְשִׁיבִים אַתֶּם אֹותִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמֹּון וְנָתַן יְהוָה אֹותָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ׃

10 וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי־גִלְעָד אֶל־יִפְתָּח יְהוָה יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינֹותֵינוּ אִם־לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה׃

11 וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם־זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֹותֹו עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת־כָּל־דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהוָה בַּמִּצְפָּה׃ ף

12 וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמֹּון לֵאמֹר מַה־לִּי וָלָךְ כִּי־בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי׃

13 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמֹּון אֶל־מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי־לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת־אַרְצִי בַּעֲלֹותֹו מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנֹון וְעַד־הַיַּבֹּק וְעַד־הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלֹום׃

14 וַיֹּוסֶף עֹוד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־מֶלֶךְ בְּנֵי עַמֹּון׃

15 וַיֹּאמֶר לֹו כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא־לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת־אֶרֶץ מֹואָב וְאֶת־אֶרֶץ בְּנֵי עַמֹּון׃

16 כִּי בַּעֲלֹותָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד־יַם־סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה׃

17 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל־מֶלֶךְ אֱדֹום לֵאמֹר אֶעְבְּרָה־נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדֹום וְגַם אֶל־מֶלֶךְ מֹואָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ׃

18 וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת־אֶרֶץ אֱדֹום וְאֶת־אֶרֶץ מֹואָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מֹואָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנֹון וְלֹא־בָאוּ בִּגְבוּל מֹואָב כִּי אַרְנֹון גְּבוּל מֹואָב׃

19 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל־סִיחֹון מֶלֶךְ־הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבֹּון וַיֹּאמֶר לֹו יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה־נָּא בְאַרְצְךָ עַד־מְקֹומִי׃

20 וְלֹא־הֶאֱמִין סִיחֹון אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלֹו וַיֶּאֱסֹף סִיחֹון אֶת־כָּל־עַמֹּו וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל׃

21 וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־סִיחֹון וְאֶת־כָּל־עַמֹּו בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יֹושֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא׃

22 וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל־גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵאַרְנֹון וְעַד־הַיַּבֹּק וּמִן־הַמִּדְבָּר וְעַד־הַיַּרְדֵּן׃

23 וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֹורִישׁ אֶת־הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמֹּו יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ׃

24 הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יֹורִישְׁךָ כְּמֹושׁ אֱלֹהֶיךָ אֹותֹו תִירָשׁ וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר הֹורִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אֹותֹו נִירָשׁ׃

25 וְעַתָּה הֲטֹוב טֹוב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן־צִפֹּור מֶלֶךְ מֹואָב הֲרֹוב רָב עִם־יִשְׂרָאֵל אִם־נִלְחֹם נִלְחַם בָּם׃

26 בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבֹּון וּבִבְנֹותֶיהָ וּבְעַרְעֹור וּבִבְנֹותֶיהָ וּבְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל־יְדֵי אַרְנֹון שְׁלֹשׁ מֵאֹות שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא־הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא׃

27 וְאָנֹכִי לֹא־חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפֹּט יְהוָה הַשֹּׁפֵט הַיֹּום בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמֹּון׃

28 וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמֹּון אֶל־דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו׃ ף

29 וַתְּהִי עַל־יִפְתָּח רוּחַ יְהוָה וַיַּעֲבֹר אֶת־הַגִּלְעָד וְאֶת־מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבֹר אֶת־מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמֹּון׃

30 וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם־נָתֹון תִּתֵּן אֶת־בְּנֵי עַמֹּון בְּיָדִי׃

31 וְהָיָה הַיֹּוצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלֹום מִבְּנֵי עַמֹּון וְהָיָה לַיהוָה וְהַעֲלִיתִהוּ עֹולָה׃ ף

32 וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל־בְּנֵי עַמֹּון לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיָדֹו׃

33 וַיַּכֵּם מֵעֲרֹועֵר וְעַד־בֹּואֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדֹולָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמֹּון מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ ף

34 וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל־בֵּיתֹו וְהִנֵּה בִתֹּו יֹצֵאת לִקְרָאתֹו בְתֻפִּים וּבִמְחֹלֹות וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין־לֹו מִמֶּנּוּ בֵּן אֹו־בַת׃

35 וַיְהִי כִרְאֹותֹו אֹותָהּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי־פִי אֶל־יְהוָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב׃

36 וַתֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי פָּצִיתָה אֶת־פִּיךָ אֶל־יְהוָה עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְהוָה נְקָמֹות מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמֹּון׃

37 וַתֹּאמֶר אֶל־אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל־הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל־בְּתוּלַי אָנֹכִי [כ= וְרַעִיתִי] [ק= וְרֵעֹותָי]׃

38 וַיֹּאמֶר לֵכִי וַיִּשְׁלַח אֹותָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעֹותֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל־בְּתוּלֶיהָ עַל־הֶהָרִים׃

39 וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל־אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת־נִדְרֹו אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא־יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי־חֹק בְּיִשְׂרָאֵל׃

40 מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנֹות יִשְׂרָאֵל לְתַנֹּות לְבַת־יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה׃ ס

  

Exploring the Meaning of Shoftim 11      

Napsal(a) Rev. Julian Duckworth

Judges 11: Jephthah’s victory.

This chapter and most of the next are about the judge Jephthah. He was Gilead’s son by a prostitute, so Gilead’s other sons despised him, and drove him out from his homeland. He fled to the land of Tob, where he lived amongst reckless men. When the Ammonites made war against Israel, the elders of Gilead went to the land of Tob to ask if Jephthah would lead their army. At first, Jephthah challenged them, and asked why they would come to him for help after expelling him from their county. However, the elders swore by the Lord that they would accept him as their leader, so he agreed to go with them.

Then Jephthah sent messengers to the king of Ammon, to ask why his people were attacking Gilead. The king said that Israel had taken away their land, but Jephthah recounted to them the history of Israel’s time in the wilderness, specifically pointing out that they not made war with the nations of Canaan. The only exception was the Amorite king Sihon’s attack on Israel, in which the Israelites defended themselves and defeated the Amorites. So, Jephthah explained that Israel had not taken land from the Ammonites. But the people of Ammon did not listen, and prepared for war.

While preparing his army against the people of Ammon, Jephthah made a vow to the Lord: if He would grant Gilead victory, Jephthah would make a burnt offering of the first thing which came out from his house upon his return home. Battle ensued, and the army of Jephthah utterly defeated Ammon.

When Jephthah returned home, his daughter – his only child – came out of the house to greet him with music and dancing. He tore his clothes in despair, and told her about his vow to the Lord. His daughter told him to keep his word, and asked to be left alone for two months to lament her virginity. Then, when the time came, Jephthah carried out his vow to the Lord.

*****

Jephthah’s dealings with both the Ammonites and his own family show that serving the Lord leads us to seek peace, not conflict or war. His account of the Israelites’ struggles showed that his people had only defended themselves against other nations, but had not fanned the flames of war. We are to do the work of making peace in our lives, while upholding and defending what is true (see Swedenborg’s work, Arcana Caelestia 1683).

The people of Ammon stand for knowing what is true, but then corrupting that truth to live a life based in falsities. For example, if we know the Lord regenerates us, and then tell ourselves that we no longer hold any responsibility for our eternal state, we have falsified the truth. This view completely distorts the truth: the Lord regenerates us as we work to live righteously (see Swedenborg’s work, Sacred Scripture 18[3]).

The spiritual meaning of a ‘daughter’ is an affection for spiritual truths and the life they offer. Affection is the offspring of feeling delight in truths; as we develop these affections, we learn to recognize that they come from the Lord, for he is the source of all good things (Arcana Caelestia 3336[2]).

Jephthah’s daughter was his deepest love, his greatest affection. She was a virgin, representing the spiritual qualities of purity and innocence. Her request for two months of solitude can be understood as our need to reflect during any giving to the Lord, to be sure that our intentions are pure, without any selfish expectations (see Swedenborg’s work, Divine Providence 121).

    Studovat vnitřní smysl

Přeložit: